<h1>ראב"ן — ב"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
הרב ר' אפרים מרינשבורק תמה על מתניתין [ב"ב קע"ג:] דהמלוה את חבירו ע"י ערב וכו' עד רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו', וקשיא לי מה כיוצא בו שייך הכא למימר (כיוצא בו) הא לא דמי לרישא כלל דבשלמא במס' ערכין [כ"ג.] דתנן התם המקדיש והיה עליו כתובת אשה וכו' עד כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה כו' התם שייך למימר כיוצא בו דחייש לקנונייא אבל בגט פשוט היכי שייך למיתני כיוצא בו הא לא דמי לרישא כלל. וכתב נמי ששאל את פי רבינו ר' יצחק והודה לו דלא גרסינן ליה הכא (דגט) [בגט פשוט] כלל אע"ג דאיתה בכל הספרים. ותימה לי אליעזר על פה קדוש אם אמר דבר זה והא אתמר עלה [ב]גמרא [קע"ד:] משה בר עבדי ערב (בכתובה) דכתובה דכלתיה הוה וכו' עד א"ל רבא והא ידירנה הנאה תנן, (ומדאית) [ומדאייתי] עלה [ב]גמרא ש"מ דגרסינן לה. ומאי שאמר דהאי וכיוצא בו ל"ש ארישא כלל, איברא שייך ושייך לפום מתרצא דמדתרצינן למתני' בגמ' המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב בד"א בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן, ר' שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים בין ערב בין קבלן לא יפרע מהם דכיון דיש לו ללוה במה לפרוע ואינו פורע ודאי עשה קנונייא עם המלוה ליפרע מן הקבלן ולהפסידו לקבלן והאמר ר' שמעון שלא יפרע מן הקבלן כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה כו' דחייש לקנונייא, דמדאיתה למתניתין וגמרא הכא והתם בערב ש"מ טעמא דרבן שמעון הכא והתם משום קנונייא.
[ב"ב קע"ד ע"א] והמלוה את חבירו ע"י ערב (לא יתבע) [אם יש] נכסים ללוה [לא יתבע] ולא יפרע מן הערב. וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. הלויהו ואני ערב הלויהו ואני פורע הלויהו ואני חייב לך הלויהו ואני נותן לך כולן ערבות וכן תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב וכן הלויהו ואני קבלן תן לו ואני ערב לשון ערבות הן אבל תן לו ואני נותן לך קבלנות הוא כרבא דהוא בתרא. ההוא דיינא דאחתיה למלוה [ב]נכסי דלוה מקמי דליתבעיה ללוה סלקיה רב חנין משום דנכסיה דבר נש אינון ערבין ביה ולא יתבע ערב תחילה. ההוא ערבא דגוי דפרעיה לגוי מיקמי דליתבעיה ליתמי אמר רב אשי אפילו למאן דאמר לא חיישינן לצררי ה"מ ישראל אבל גוי כיון דדיניה בתר ערבא אזיל אי לאו דאתפסיה צררי מעיקרא לא הוה עביד ליה ערבותא. (והילכך) [והלכתא] כולהו ערבין משתעבדי בין אית ליה נכסיה ללוה בין לית ליה לבד מערב דכתובה דאף ע"ג דאית ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולא מידי חסריה.
<h2>דף נא:</h2>
ואין הבכור נוטל אלא פי שנים כאחד מן האחין דאם ד' אחין הן יחלקו הנכסים לה' חלקים ויטול הבכור ב' חלקים והג' ג' חלקים, ואינו נוטל בראוי לאביו אלא במוחזק ביד אביו בחייו דכל אשר ימצא לו כתיב, ואין נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים מאליהן אחרי מיתת אביו וכ"ש במה שהשביחו אחיו [ב"ב קכ"ד ע"ב] שלא יטול. ואינו נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע [קכ"ה ע"ב] בין שגבו מעות. ואם מכר חלק בכורה קודם חלוקה לא עשה ולא כלום [קכ"ו ע"ב], ויש לו לבכור קודם חלוקה שאם חלק עם אחיו במקצת ונטל בו חלק פשוט ויתר בכל הנכסים חלק בכורה.
